מדריך שנת אבל ראשונה

שנת האבל הראשונה היא תקופה מיוחדת ורגישה, שמלווה את בני המשפחה הקרובים לאחר פטירת קרוב מדרגה ראשונה: בן זוג, הורה, אח, אחות, בן או בת.

ההלכה היהודית מתייחסת בעדינות רבה לתהליך האבל, ומחלקת אותו לתחנות ברורות - אנינות, שבעה, שלושים ושנה - שמטרתן ללוות את האבל בהדרגה חזרה אל החיים, מבלי לדלג על הרגש ועל הזיכרון.

המדריך הבא נכתב כעזר כללי בלבד. בכל שאלה הלכתית, ובמיוחד כאשר מתעוררות התלבטויות פרטניות, יש להתייעץ עם רב הקהילה או רב בית העלמין.

על פי ההלכה, אין לעכב את הקבורה שלא לצורך. כאשר בני משפחה מגיעים מרחוק, ניתן לדחות במידה סבירה, אך לא להפריז.

במהלך הלוויה נושאים הספדים על הנפטר - מצווה גדולה לשבחו על מעשיו הטובים, ללא הגזמה. ישנם ימים שבהם אין נושאים הספדים: ערב שבת וערב חג אחרי חצות היום, ראש חודש, חול המועד, חנוכה, פורים, וכל יום שאין בו תחנון.

בבית עלמין מודיעין מתבצעים סידורי הלוויה בתיאום מלא מול חברה קדישא וההנהלה. אנו ממליצים לבני המשפחה ליצור עם הצוות קשר מוקדם ככל האפשר.

מצוות הקריעה מבטאת את הכאב על אובדן היקר. האבלים עומדים ומברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת", וקורעים את הבגד העליון לאורך של כ-9 ס"מ.

על אב או אם הקריעה היא בצד שמאל, ועל שאר הקרובים - בצד ימין. בני עדות שונות נוהגים שונות בשאלה אם נשים קורעות, וביזה מהשלבים - לפני הקבורה או אחריה. במקרה של ספק יש להיוועץ ברב.

הסעודה הראשונה של האבלים לאחר הקבורה נקראת "סעודת הבראה". על פי ההלכה היא מוגשת על ידי השכנים או החברים, ולא על ידי האבלים עצמם.

בקהילות הספרדיות נהוג לכלול בה לחם, ביצים קשות, זיתים ועוד מאכלים סמליים, כאשר השכן מוסר את הלחם ישירות לידי האבל. בקהילות אשכנזיות רבות מסתפקים בקפה ועוגה.

בשבת אין מתנהגים בפומבי כאבלים - האבל עולה מהשבעה, מחליף בגדים נקיים (לא חדשים), נועל נעליים והולך לבית הכנסת. מנהגי האבלות הפנימיים נשמרים בצנעה.

אם בתוך השבעה חל חג מהמועדים הגדולים (ראש השנה, יום כיפור, סוכות, פסח, שבועות), החג מבטל את השבעה - האבלים קמים מהאבלות כשעה לפני כניסת החג ואינם חוזרים לשבת אחריו.

השבעה מסתיימת בבוקר היום השביעי, לאחר תפילת שחרית. נהוג שהמנחמים מלווים את האבלים בקימה מהשבעה ובהליכה משותפת לעלייה לקבר.

ספרות אהובה לאמירה בעלייה לקבר כוללת פרקי תהילים - בייחוד פרק קי"ט, פסוקים לפי אותיות שם הנפטר, ולסיום פסוקים לפי האותיות נ-ש-מ-ה. לאחר מכן אומרים השכבה וקדיש.

תקופת השלושים נמשכת מיום הקבורה ועד ליום השלושים. בתקופה זו האבל מתחיל לשוב לחיים, אך עדיין נמנע מבגדים חדשים, חולצה לבנה מכובסת, גזיזת ציפורניים ותספורת.

על קרובי דרגה ראשונה שאינם אב או אם, האבל מסתפר ביום השלושים עצמו או בערב חג. על אב ואם נמשכת ההימנעות מתספורת עד שחבריו מעירים לו על הצורך - בדרך כלל לאחר 3 חודשים ומעלה.

מנהגי הקמת המצבה משתנים בין הקהילות. נהוג להקים את המצבה עד יום השלושים מהקבורה (לא מהפטירה), אך יש נוהגים להקימה רק לקראת סיום שנת האבל הראשונה.

מאחר שתהליך הייצור וההקמה אורך בדרך כלל בין 4 ל-8 שבועות, מומלץ לפנות לבונה המצבות סמוך לתום השבעה ולא לחכות לרגע האחרון. בבית עלמין מודיעין נדרש גם אישור ההנהלה - אנו דואגים לכל ההליך מולם כחלק מהשירות.

אנו מזמינים אתכם להתייעץ איתנו לגבי בחירת החומר, העיצוב והניסוח עוד בתחילת התהליך, כדי שלמשפחה יהיה זמן רוגע לקבל החלטות.

אמירת הקדיש על הנפטר נעשית במשך 11 חודשים מהפטירה (ולא שנה שלמה), מתוך אמונה שצדיק אינו זקוק ל-12 חודשי תיקון. בתום 11 החודשים יש קהילות שעורכות אזכרה לציון סיום אמירת הקדיש.

כאשר בני המשפחה אינם יכולים לומר קדיש בעצמם, מקובל להזמין אברך או חזן שיאמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר באופן קבוע במשך כל התקופה.

במהלך כל השנה הראשונה (לבן ובת על אב או אם), נוהגים בני המשפחה להימנע מהשתתפות באירועי שמחה - חתונות, מסיבות, טיולי הנאה - ומהאזנה למוזיקה. ברית מילה היא יוצאת מן הכלל ומותרת.

האבל משתדל להוביל את התפילה כשליח ציבור, ובכל מקרה מקפיד לומר את הקדישים בכל תפילה, במיוחד את קדיש יתום.

תקופה זו היא הזדמנות להעמיק בזיכרון הנפטר - דרך לימוד תורה לעילוי נשמתו, נתינת צדקה בשמו, ועריכת מעשי חסד שיהיו לזכותו.

בתום שנת האבל מתקיימת אזכרה לציון תום השנה. החל משנה זו ואילך, מציינים בכל שנה את "יום השנה" (יארצייט) בתאריך העברי.

בשנה הראשונה - אם הקבורה התקיימה תוך יומיים מהפטירה, יום השנה ייקבע לפי תאריך הפטירה; אם הקבורה התעכבה מעבר ליומיים, יש קהילות שמחשבות לפי תאריך הקבורה. בשנים הבאות נהוג לציין תמיד לפי יום הפטירה. במנהגים אשכנזיים מסוימים תמיד הולכים לפי יום הפטירה. בכל מקרה - כדאי לוודא מול רב הקהילה.

ביום השנה מקובל לעלות לקבר, להדליק נר נשמה, ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר, ולומר קדיש. במניין רצוי ללמוד פרקי משנה שאותיותיהן הראשונות מצטרפות לשם הנפטר ולמילה "נשמה".